האיש הקטן מהרדיו

יוחזר כהן

אדם זקן מה יש לו בחייו… כתב דויד אבידן…לא מלך הוא ויפול לא על חרבו…
והנה אדם זקן שהוא מלך… לאונרד כהן, לפני חודשיים בן 74, ומה יש לו בחייו? עולם ומלואו של יופי ואהבה. אולי מצבו הגופני לא כשהיה, וכנראה שגם מצבו הכספי לא מזהיר (מנהלת החשבונות הוותיקה שלו גנבה ממנו את כל חסכונותיו והותירה אותו חסר פנסיה)  אבל… יש לו המוסיקה והשירים נצחיים שיישארו כנראה הרבה אחריו ויש לו המון מאזינים שאוהבים אותו ואת שיריו אהבת נצח…. לא "מעריצים" במובן הילדותי אלא אוהבים ממש, חלקם הגדול לא צעירים, שזוכרים לו את חסד נעוריו (ונעוריהם) ומוכנים ללכת אחריו לכל מקום שילך או לפחות לנסוע אל הופעה שלו בחו"ל מאחר שבינתיים הוא לא מגיע לפארק… 
אז הנה חברי גיורא ואני, כמו הרבה מאד ישראלים נוספים, לא חיכינו לאף אמרגן ישראלי שירים את הכפפה (וזאת בדיוק ההזדמנות לצאת בקריאה נרגשת לכל מי ששומע ויכול לעשות משהו בנידון: תרימו את הכפפה!!! הביאו את לאונרד כהן לישראל!!! בבקשה!!!!) ונסענו במיוחד לברלין לראות במו עינינו מהו המופע הזה שכל מי שהיה בו מדבר במונחים של זיכוך והתעלות נפש, אושר, צמרמורות עונג ואף בכי חסר שליטה… ממש חוויה דתית…
ומה אגיד ומה אומר. הכל נכון. המופע של לאונרד כהן הוא מעין טכס רוחני – דתי של פרידה מאחד היוצרים הגדולים והמיוחדים של המאה העשרים. משורר ומוסיקאי חריג ויוצא דופן, מופנם ואינטימי ושקט בעולם של התפוצצות ייצרית ואנרגטית… הוא עשה את זה תמיד בצורה מיוחדת ועצמאית וכך הוא גם מסיים את דרכו. לא מנסה ולו לרגע להעמיד פנים או לשחק תפקיד שאינו לאונרד (או ליתר דיוק לנרד) כהן האמיתי.
על הבמה עומד איש זקן וכחוש, גוו שחוח, ידיו גרומות, חליפתו קצת גדולה עליו, פניו לא מגולחים ושערו שיבה…בידו הוא אוחז מגבעת אותה הוא מסיר וחובש ושב מסיר ושוב חובש כמחווה של תודה לנגנים ולקהל… ובמשך יותר משעתיים וחצי הוא מבצע נפלא מבחר מתוך ים השירים העצום שלו, מ"סוזן" של תחילת הדרך ועד "אם זו תהיה משאלתך" של סופה. הוא מדבר בשירים עצמם ורק מעט ביניהם, בעיקר דברי תודה וקצת על עצמו, בהומור וחוכמה. השירים הם העיקר: בקול נמוך ומחוספס הוא עורך חשבון נפש עם שיריו – זיכרונותיו בעזרתם הוא מתאר כבר יותר מארבעים שנה את חייו ואהבותיו ומלחמותיו וגם את יחסיו עם אלוהים. סיכום דרך שיש בו עצב וכאב אך בעיקר השלמה. ככה הוא היום.

מרגש במיוחד היה להיות בהופעה הזו ימים ספורים לפני יום כיפור דווקא בגרמניה, דווקא בברלין… ולא בגלל "פירסט ווי טייק מנהטן דן ווי טייק ברלין…" אלא בגלל היהודיות שלו שיוצאת מתוך השירים אל מול הקהל הגרמני… לשמוע את המשורר שקרא לספרו הראשון "פרחים להיטלר" שר את הגרסה שלו לתפילת "ונתנה תוקף" של יום כיפור לקהל שלא מודע לכוונה ולמקור של "מי באש ומי בחרב ומי במיים (בשיר WHO BY FIRE), ולשמוע אותו מספר על המוסיקה של דויד המלך ב"הללויה" ולשמוע את כל הקהל שר "הללויה" וממש לא משנה הגלגול הלועזי של המילים… אנחנו יודעים מה המקור… ורק שיר אחד בקבוצה הזו היה חסר, שיר שנכתב בארץ בסערת מלחמת יום כיפור LOVER LOVER LOVER…

לאונרד כהן כבר ביקר בישראל. הוא הופיע כאן לראשונה ב-1972, כוכב צעיר וכריזמטי שיצר מהומה כששכנע את הקהל לעמוד ולהתקרב לבמה (הקלטה מהמופע ההוא רצה לאחרונה באינטרנט), אחר כך הוא חיזק את חיילנו במלחמת יום כיפור כשהופיע בהתנדבות בצוות הווי מאולתר עם מתי כספי, פופיק ארנון ואילנה רובינא… ושוב הופיע אצלנו, הפעם בהרכב מלא, ב1980. זו היתה תקופה אופטימית בתולדות מדינת ישראל, קצת אחרי ביקור סאדאת בארץ וחתימת הסכם השלום עם מצריים … והופעה ראשונה של כהן כאן אחרי מלחמת יום כיפור שחיזקה אצלו מאד את תחושת ההזדהות עם ישראל ועם היותו יהודי… עד כדי כך שאת  השיר-מכתב הנפלא "מעיל גשם כחול מפורסם" הוא סיים בהופעה בשמו העברי: "אלעזר הכהן".
מאז התרחקנו מיליוני שנות אור מהמקום התמים והצנוע והאופטימי בו נפגשנו, לאונרד כהן וישראל. וזה לא רק בגללנו… סיבוב ההופעות ההוא, שהסתיים בהיכל התרבות ב1980, היה בשבילו סיומה של תקופה. הוא האט מאז את קצב פעילותו, כתב פחות שירים, הוציא מעט אלבומים (ב28 השנים מאז הוציא רק 4 אלבומים חדשים) וצמצם מאד את כמות הופעותיו. הוא גם הרגיש פחות שותפות גורל עם ישראל או עם היהדות שלו ואת האמת והאמונה שלו חיפש במקומות אחרים, ביניהם במשך שנים אחדות במנזר זן בודהיזם.
לפני ארבע שנים, כשהיה בן 70, התחיל לחזור. תחילה באלבום נפלא ומרגש וכואב בשם "DEAR HEATHER" ועל עטיפתו סמל של שני לבבות שלובים שנראים כמו מגן דויד ובו הוא מסביר: "בגלל שירים אחדים, בהם דיברתי על המיסתורין שלהם, נשים היו אדיבות במיוחד לגילי המתקדם. הן יוצרות מקום סודי בתוך חייהם העמוסים והן לוקחות אותי לשם. הם הופכות ערומות בדרכיהן השונות והן אומרות: הבט בי לנרד. הבט בי בפעם האחרונה. ואז הן מכופפות מעל המיטה ומכסות אותי, כמו תינוק מצטמרר…".

ועכשיו הוא גם מופיע שוב. הסיבה היא אמנם כלכלית בעיקר, כהן מנסה לבנות מחדש את קרן הפנסייה שנגזלה ממנו… אך לאוהביו, נשים וגברים, זו הזדמנות, כנראה אחרונה, לפגוש אותו על הבמה. בליווי להקה מושלמת הוא שר, ממלמל, לוחש ומדקלם  שירי סיכום ופרידה מהעולם ומהחיים. ללא מרירות ופחד אלא מתוך השלמה עם הגיל, ועם מגבלות היכולת לשנות משהו בעולם. זה מאד צנוע, מינימליסטי ומופנם, אינטימי למרות העובדה שזה נעשה מול אלפני אנשים. הוא עייף וזקן, והוא נפלא… היוצר ששינה את הקונספט של "איך צריך להישמע זמר" ו"מה זה רוק" היה תמיד זקן ותמיד צעיר לנצח, תמיד נשרף באהבה ובתשוקה לנשים, סוגד ליופי הנשי. תמיד הכי עצוב וקודר ואבוד ותמיד גם בעל אמונה ותקווה. הפרידה לא תהייה שלמה אם הוא לא יגיע גם לישראל במהרה בימינו. ונאמר אמן.
 

מאת יואב קוטנר ב-17 בנובמבר, 2008
נושאים: רשימות שירים /